<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ג'</h1>
<h2>דף כג.</h2>
שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו, ואמר מנה לפלוני בידי, נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. ואיתה פרק גט פשוט. והרי"ף [כתב] דוקא דאיכא בידיה שטרא דמקויים, והיכא דליכא שטרא דמקויים, ואף ליכא שטרא כלל בידיה, (ו)אי אמר תנו נותנין. ור"י ן' מיגש [כתב] אי אמר בשעה שהקדישן מנה לפלוני בידי, ואמר תנו, אפילו לא נקיט שטרא בידיה. אבל אם אמר לאחר שהקדישן, אע"ג דאמר תנו, אין נותנין. ודבריו מגלה על דברי רבו דמילתיה דרב הונא באם אמר תנו ונותנין, דוקא בשעה שהקדישן.
הכותב נכסי לך ואחריך לפלוני, ומכר ראשון ואכל, אין לשני אלא מה ששייר ראשון, כרשב"ג וכההוא דאמר איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג. וכן פסקו רי"ף ור"י ן' מיגש והרש"ם. ורבינו חננאל שפסק כרבי, לא נראין דבריו כמו שכתב רי"ף. ואיתה פרק יש נוחלין. ואם נתן הראשון במתנת שכיב מרע לא קנה הלוקח, דמתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה, וכבר קדם אותו שני דואחריך, ואיתה התם.
